חוק הירושה מאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו את הזכות להשאיר באמצעות צוואה הוראות בחייו כיצד יחולק עזבונו לאחר פטירתו.
הדין הישראלי מכיר ב- 4 צורות להותיר הוראות בדרך של צוואה:
צוואה בכתב יד – היא הפשוטה והקלה ביותר ומאפשרת לכל אדם להותיר מסמך הוראות מחייב לאחר פטירתו.
כדי שלצוואה בכתב יד יהיה תוקף – יש צורך שהיא תהיה כתובה בכתב ידו של המצווה כשהיא נושאת תאריך וחתימה של המצווה.
החסרון של צוואה זו העדר עדים שיוכלו להעיד כי זה אכן היה רצונו של המצווה והנסיבות בהן נכתבה הצוואה.
צוואה בעדים – הצוואה הנפוצה, שכן רוב רובם של עורכי הדין עורכים צוואה בעדים.
כדי שלצוואה בעדים יהיה תוקף – יש צורך בקיומם של שני עדים לצוואה, המאשרים באותו מעמד בגוף הצוואה שהם עדים לה כי המצווה הצהיר בפניהם כי זו צוואתו. כמובן שיש לציין את תאריך חתימתה ועל המצווה לחתום עליה (רצוי בתחתית כל עמוד) בנוכחות העדים. אין כל הכרח כי העדים יכירו את תוכן הצוואה.
המלצה נוספת בעניין, במיוחד כאשר עורכים צוואה לאדם מבוגר או חולה – לתעד בוידאו את מעמד החתימה.
צוואה בפני רשות – צוואה הנערכת בפני שופט, דיין או נוטריון (המוכרת, ושכיחה יותר). השופט, הדיין או הנוטריון מעלים את הדברים על הכתב ומוסיפים את חותמתם.
צוואה בעל פה – צוואה שאומר אדם בעל פה לשני עדים.
כדי שלצוואה בעל פה יהיה תוקף – על העדים לכתוב את הוראות המצווה במעין “זכרון דברים” (הכולל את ההוראות של המצווה, התאריך ונסיבות עריכת הצוואה) ולהפקיד אותו אצל רשם הירושות. חשוב להדגיש כי החוק קובע (סע' 25 לחוק הירושה) כי צוואה זו יכולה להיכתב רק ע"י אדם "בעת שהיה שכיב מרע או בעת שראה את עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות." הצוואה בטלה כעבור חודש ימים אם המצווה יצא מהמצב בו היה שרוי בעת עריכתה.
צוואה הדדית – צוואה שבני זוג עורכים ובה הם קובעים כי בפטירת אחד מהם, יעבור כל עזבונם לבן/בת הזוג הנותר/ת בחיים ולאחר פטירת שניהם יועבר כל עזבונם למוטבים, בדרך כלל הינם ילדיהם המשותפים, או לחילופין, ישירות לילדיהם ואף צוואה שכזו יכולה להיערך כצוואה הדדית.
עריכת צוואה הדדית, מאפשרת לבני הזוג להגביל ולהצר אחד את צעדי השני בנוגע ליכולתו של כל אחד מהם לשנות את צוואתו בעתיד. אם השינוי מבוצע בעוד בן/בת הזוג השני בחיים – החוק מחייב לתת לו הודעה בכתב (ובכך לאפשר גם לבן הזוג השני לערוך צוואה חדשה משלו). ההודעה בכתב זו מבטלת בעצם את הצוואה ההדדית. אם בן/בת הזוג אינו בחיים כדי לכתוב צוואה חדשה על בן/בת הזוג שנותרו בחיים להסתלק מהעזבון של בן/בת הזוג המנוח/ה (או להשיב את שירש על פי הצוואה ההדדית לעזבון), ורק אז יכול הנותר/ת בחיים לכתוב צוואה חדשה.
מאחר ובדרך כלל המצווים במסגרת צוואה הדדית לרוב רוצים לוודא שבסופו של דבר העזבון יגיע לידי צד שלישי (בדרך כלל הילדים/הנכדים) מקובל לנסח את הצוואה ההדדית בדך של "יורש אחר יורש" (אחרי מות אחד/ת מבני הזוג כל הרכוש עובר לנותר בחיים ולאחר מות השני/ה כל הנותר עובר לצאצאים). חשוב בעניין זה לחשוב במועד הניסוח באם רוצים להטיל הגבלות על הנותר/ת בחיים לגבי אופן השימוש במה שירש/ה כדי שיוותר מה להוריש לצדדים השלישיים.
חשוב להדגיש כי למצווה קיימת גמישות, שכן כל עוד הינו בחיים וכשיר לעשות כן הוא יכול לשנות את צוואתו, כאשר הנוסח האחרון יהיה זה שיקבע מה יעשה בעזבון לאחר מותו. עוד יכול המצווה להתנות תנאים כמו לדוגמא נכס שיועבר ליורש רק בהגיעו לגיל 18, התנייה לפיה אם מי מהיורשים יעזוב את הארץ יפסיד את חלקו בעזבון, או לגבי נכס מנכסי העזבון שאסור למכור.
מאחר שתכלית הצוואה היא לקיים את רצונו של המצווה, תוצאה שהיא פרי החלטתו העצמאית ואין היא רצון של אחר, לכן נקבע בחוק (סע' 30) כי במקרה בו הופעל לחץ חיצוני על המצווה דוגמת: אונס, איום, לחצים, תחבולה , תרמית ועוד…הצוואה תבוטל על ידי בית המשפט, מאחר שנפגע בתהליך רצונו החופשי של המצווה לעניין מה יעשה בעזבונו לאחר פטירתו.
חשוב לפנות לייעוץ משפטי אצל עורך דין הבקיא בנושא ניסוח צוואה על-מנת להבטיח שהצוואה תנוסח באופן שישקף את רצון המצווה, ישרת באופן הטוב ביותר את האינטרסים שלו ואת כל ההליכים הפורמליים הנדרשים בחוק – שרק חלקם פורטו כאן – יתקיימו.
